כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה לוקים במה שמכונה הפרעות קשב וריכוז. כל המידע על סוגי הפרעת קשב וריכוז, האבחון והטיפול בהפרעות קשב וריכוז מצויים באתר האינפורמטיבי הבא! למרות שקיים ויכוח סביב השימוש במילה 'הפרעה' בהקשר הזה, מקובל להתייחס לעניין כאל הפרעה, כיוון שקיימת פגיעה בתפקודים חשובים. לא ניתן לכלול הפרעות של קשב וריכוז במסגרת הפרעות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות, והנטייה כיום היא להחשיב אותן בתור הפרעות נוירולוגיות, שקשורות לפעילות המוחית. אצל כל מי שנמצא כבעל הפרעות קשב או ריכוז, פעילויות מסוימות, עליהן אחראי המוח, מתבצעות באופן שונה או הופכות קשות לביצוע עבור אותו אדם.
הפרעות קשב וריכוז - סוגים
כיום, נהוג לחלק הפרעות קשב או ריכוז לשני סוגים. הראשון מכונה ADHD והוא הסוג בו קיימת הפרעת קשב המלווה בהתנהגות היפראקטיבית. סוג זה נמצא בשכיחות גבוהה יותר אצל בנים. הסוג השני הוא ה-ADD . הפרעת קשב זו מלווה בהתנהגויות היפו-אקטיביות. אנשים שקיימת אצלם הפרעת קשב מסוג זה, קשה יותר לאבחן ויש הסבורים שזהו הסוג שקיים בשכיחות גבוהה יותר אצל בנות. בשני הסוגים, הפרעות של קשב וריכוז קשורות ביכולת להתרכז, להשאיר את הקשב ממוקד בדבר אחד או לאורך זמן, לבצע מטלות בעלות סדר מוגדר, לארגן את הזמן ולפעול בתוך לוח זמנים נתון, לארגן חפצים ועוד. הרבה פעמים, בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים לשכוח או לאבד חפצים, מתקשים לדבוק בסדר יום, ומשימות כגון סידור החדר, התעסקות בשיעורי בית (או בניירת, כשמדובר במבוגרים) ואפילו הקשבה ממושכת לאורך זמן עלולות להיראות עבורם בלתי אפשריות. אצל מי שאובחן בתור בעל הפרעת קשב מסוג ADHD קיימת, בנוסף, הנטייה להתנהגות שנראית כמו חוסר מנוחה דוגמת הזזה מתמדת של הגפיים, צורך מתמיד להימצא בתנועה והתנהגות אימפולסיבית. התנהגויות אלה עלולות להשתנות במהלך השנים, לחלוף מעצמן או להפוך לתחושה קבועה של אי שקט, טורדנות וחוסר יכולת להסתדר בתוך מערכת כמו מקום עבודה או אפילו מערכת יחסים. הפרעות קשב מהסוג השני נהוג לראות כחמורות פחות. ה-ADD מלווה בפחות התנהגויות שנראות כלפי חוץ, ולכן הרבה פעמים קשה יותר לאבחון. כיוון שבעלי ADD לא משאירים סימנים חיצוניים למה שמתחולל בתוך ראשם, הם יכולים לעבור את גיל הגן ובית הספר בהצלחה בינונית ומבלי שמישהו יגלה שלמעשה פוטנציאל הלמידה שלהם לא מוצה עקב הפרעות של קשב וריכוז. הסימן העיקרי שמשאירים הלוקים ב-ADD הוא פער בין אינטליגנציה ויכולת הבנה לבין הצלחה במבחנים או מטלות. היינו, כשנדמה שאותו תלמיד או תלמידה 'יכולים הרבה יותר' ותוצאות מבחניהם לא משקפות את הבנתם האמיתית, אולם אין כל סימן להתנהגות חסרת מנוחה או חוסר יכולת לדחות סיפוקים, מתעורר החשד שמדובר בסוג השני של הפרעות קשב.
אבחון הפרעות קשב וריכוז והטיפול
בדרך כלל, החשד לגבי הפרעות קשב מתעורר בגיל צעיר ועל ידי מבוגר כלשהו בסביבתו של הילד או הילדה כגון הורה, מורה, יועצת או פסיכולוגית של בית הספר. במקרה כזה, נהוג לשלוח את הילד לבצע אבחון הפרעות קשב. אבחון ניתן לעשות גם למבוגרים, שחושדים שקיימות אצלם הפרעת קשב וריכוז שלא אובחנה. הדרך המקובלת היא אבחון קליני, במהלכו איש מקצוע מעריך בעזרת שאלונים, ראיון וצפייה בהתנהגות המאובחן, האם קיימת הפרעת קשב וריכוז ומאיזה סוג. ילד או מתבגר שאובחן כלוקה באחד מהסוגים זכאי להטבות שונות בלימודים, החל מסייעת או מדריכה ועד תוספת זמן במבחנים. הטיפול בהפרעות קשב וריכוז תלוי במידה שבה הפרעות אלה משבשות את יכולתו של אותו ילד או מבוגר לבצע מטלות אותן הוא מעוניין לבצע דוגמת השתלבות בכיתה, הכנת שיעורי בית, למידה למבחנים ועוד. שיטת הטיפול הפשוטה, הנוחה והזולה ביותר היא מתן כדורים כגון ריטלין. זוהי גם השיטה הפופולארית ביותר, שמטפלת בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ומצליחה למזער היתקלויות והתנגשויות מיותרות של אותו אדם עם המערכות והמטלות בפניהן הוא עומד. גישות נוספות מאפשרות הקלה מסוג אחר הן טיפול התנהגותי-קוגניטיבי אשר מציע טכניקות מעשיות להתמודדות יומיומית עם מצבים בעלי פוטנציאל בעייתי למטופל וכן, שינוי התזונה תוך התייעצות עם מומחים לעניין יכול להפחית את חומרת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז עד להעלמתם המוחלטת, כל עוד מתמידים בהרגלי התזונה ומקפידים למלא אחר ההנחיות.